‎עיריית בת ים הפסידה מאות אלפי שקלים על חוב ארנונה בגין מחסן

עיריית בת ים הפסידה חלק מהחוב: בית המשפט קבע – מאות אלפי שקלים של ארנונה התיישנו

העירייה לא פעלה במשך שנים לגביית חוב ארנונה על מחסן בעיר, והשופטת קבעה: “לא ניתן לגבות חוב ישן שלא ננקטו לגביו צעדים אפקטיביים”

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל השבוע באופן חלקי עתירה של תושבת בת ים נגד עיריית בת ים, לאחר שזו ניסתה לגבות ממנה חוב ארנונה בהיקף של יותר ממיליון שקל בגין מחסן ברחוב רוטשילד בעיר. השופטת הדס עובדיה קבעה כי חלק ניכר מהחוב התיישן, מאחר שהעירייה לא נקטה פעולות גבייה ממשיות ורציפות במשך שנים ארוכות.

העתירה עסקה במחסן קטן בשטח של 42 מ”ר, שאותו ירשה העותרת מאביה. לטענתה, העירייה דרשה ממנה לשלם חוב ארנונה, מים וביוב שהצטברו במשך תקופה של יותר מעשור – בין השנים 1991 ל-2005 – בסכום כולל של 1.2 מיליון שקל, כולל הוצאות משפט. העותרת טענה כי מדובר בחוב שהתיישן וכי העירייה פעלה בשיהוי ניכר.

לדבריה, לאחר מות אביה בשנת 2001, הושכר המחסן לשוכרים שונים, בהם “אנשים מפוקפקים” כהגדרתה, שסירבו לשלם דמי שכירות או ארנונה. לדבריה, העירייה לא פעלה לגבות מהם דבר. עוד טענה כי מאז שנת 2005 אין חובות ארנונה על הנכס.

בשנת 2008 פתחה העירייה תיק הוצאה לפועל, אך נציגיה לא הופיעו לדיון שנקבע, ובכך ההליך נעצר. שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 2015, פתחה העירייה תיק נוסף – הפעם על סך 721 אלף שקל – אך לטענת העותרת, היא כלל לא עודכנה על כך.

לטענת העירייה, מדובר בחוב של 1,192,657 שקל, כאשר האב המנוח הוא החייב העיקרי, ובתו ירשה את החוב מכוח הירושה. העירייה טענה כי נקטה הליכי מימוש וגבייה במשך השנים, ולכן החוב לא התיישן.

אלא שהשופטת הדס עובדיה לא קיבלה את עמדת העירייה במלואה. בפסק הדין נכתב כי העירייה פעלה לסירוגין ובאופן לא רציף, וכי ברוב המקרים הפעולות שבוצעו הסתכמו במכתבי דרישה בלבד.

“על פי ההלכה הפסוקה, כדי שפעולות גבייה יאפסו את מרוץ ההתיישנות, נדרשת פעילות ממשית, אפקטיבית ורציפה – לא רק משלוח מכתבים”, ציינה השופטת.

עוד נקבע כי הפעולה הראשונה לגביית החוב בוצעה רק בשנת 2000 – תשע שנים לאחר שנוצר – וכי לאורך שנים רבות העירייה לא עשתה דבר. בשל כך קבעה השופטת כי החובות שנצברו בין 1994 ל-2002 התיישנו, והורתה על ביטול הליכי הגבייה והשיעבודים שנרשמו בגינם.

עם זאת, לגבי החוב שנקבע בפסק דין משנת 1995, וכן חוב נוסף משנת 2018, קבעה השופטת כי אלה לא התיישנו, מאחר שתקופת ההתיישנות על פסק דין עומדת על 25 שנים.

בסיכום פסק הדין נכתב כי:

“העירייה לא נקטה בפעולות גבייה ממשיות במשך שנים רבות, ולכן לא ניתן לגבות חובות שהתיישנו. גבייה מנהלית חייבת להתבצע באופן עקבי וסדור – ולא רק באמצעות מכתבי דרישה כלליים.”