הדירים מבת ים כינו את היזם אהרוני – שקרן, נוכל וגנב. השופטת פסקה שהם צודקים

מדובר בתביעה שהגישו היזמים בעקבות הודעות וואצאפ ותכתבות קשות כנגדם בהם התלוננו הדיירים על ניהול הבניין ועל גביית דמי ניהול מופרזים, הם טענו כי 16 פרסומים מהם מהווים לשון הרע.

שופטת בית המשפט השלום בת לאביב, רונית פינצ'וק-אלט, קיבלה  רק שלושה מהטענות ואף הם באופן חלקי ובגינם פסקה לטובת היזמים 3% מסכום התביעה המקורי – שהם כ-69 אלף שקל בלבד. במקביל פסקה כי היזם וקבוצת אהרוני יחויבו לשלם לנתבעים 48 אלף שקל בגין הוצאות משפטיות.

הסכסוך החל לאחר שהתברר לדיירים על הסכם חשאי בין חברת הניהול, חברת נכסי אריאל, לבין היזם בן נקבע שחברת הניהול תעביר מחצית מדמי הניהול ליזם כעמלה ובמקביל - גבתה מהם דמי ניהול כפולים מהנדרש.

כמו כן, התקבלו תלונות רבות על רמת שירות נמוכה, כולל תקלות במעליות וליקויים רבים בתחזוקת המערכות.

בעקבות הממצאים הוחלפה חברת הניהול ונבחרה נציגות דיירים חדשה.

התביעה מתבססת על התכתבויות בין הדיירים לשתיים מנציגות הדיירים החדשה, שבהן נכתבו כינויי גנאי כלפי הקבלן אהרוני, החברה שבבעלותו ושני נציגי הדיירים שהוחלפו.

בין היתר כתב משה טרבלסי, אחד מחברי הנציגות החדשה, על הקבלן אהרוני כי הוא "נוכל, רמאי, שקרן וגנב, בקיצור, חלאת המין האנושי".

לשני חברי הנציגות הראשונה כתב טרבלסי "שני בוגדים, מכרתם את כל 19 הדיירים בבניין במחיר נזיד עדשים. במקום אחר הייתם מוצאים את עצמכם מזמן על הגרדום".

חברת הנציגות רויטל בן הרוש כתבה על חברי הנציגות הקודמת, צבי גת ודוד גדג', כי "להם אין מצפון לגזול מאנשים כסף ולתת ליזם לעשות כרצונו בכסף שלנו".

במסרון אחר נכתב: "גילינו כל כך הרבה בעיות בזמן האחרון בשטחים המשותפים, כולל זיוף חתימות", ובהודעה נוספת: "אתה יודע שחתימה על קבלת שטחים משותפים זויפה. אז על מה יש להתפלא?".

להגנתם, טענו הדיירים כי ההתכתבויות ביניהם בקבוצת הווטסאפ הן התכתבויות פנימיות לצורך החלפת דעות וניהול דיון לגיטימי בין בעלי עניין, לרבות העלאת טענות הדדיות, אותן ליקטו התובעים והוציאו מהקשרן.

מדובר בהתכתבויות במסגרת קבוצת וואטסאפ סגורה ומצומצמת של דיירי הבניין ולא בפרסום לציבור הרחב וחלקן אף נכתבו כתגובות לדברים שנרשמו על ידי התובעים או מי מטעמם.

נציגות הדיירים הסבירה כי קבוצת אהרוני דרשה מהדיירים לחתום על חוזה ניהול שערורייתי מול חברת ניהול שזהותה הוסתרה, נכסי אריאל. דמי הניהול שנדרשו חרגו מכל המקובל באזור והחתימה על הסכם הניהול הותנתה באיום מפורש שלא תתבצע מסירה למי שיסרב לחתום.

"עקב סירובם של אהרוני וקבוצת אהרוני לשלם לדיירים פיצוי הוגן בגין העיכוב במסירת הדירות, הנתבעים פעלו במסירות לצורך קידום תביעה לתשלום הפיצוי כחוק כנגדם".

מה פסקה השופטת?

השופטת, רונית פינצ'וק אלט, זיכתה את חברת הנציגות טטיאנה גנון רוזנטל, שטענה לזיופי חתימות במסמכי הבניין, בנימוק שפעלה בתום לב גם אם טענותיה לא הוכחו. חברת נציגות הדיירים, אולגה טברדוחלבוב, זוכתה על טענותיה שחברי הוועד הקודם עברו על החוק בנימוק שדבריה היו הבעת דעה לגיטימית והיא פעלה להגנת אינטרסים שלה ושל כלל הדיירים.

השופטת קבעה שלחבר נציגות הדיירים משה טרבלסי, שכינה את הקבלן אהרוני "נוכל, רמאי, שקרן וגנב", עומדת הגנת "אמת דיברתי", שכן כבר בפסק דין קודם נקבע שאהרוני עמד מאחורי מנגנון של גבייה מנופחת של דמי ניהול שחלק ניכר ממנה הועבר לידיו כ"עמלה". בנוסף אהרוני פעל לגזול את 14 חניות האורחים שהיו אמורות להיות מוקצות בחניון.

השופטת כתבה בפסק הדין כי "יש להפגין סובלנות כלפי התבטאויות שנאמרו בפורום המתאים, גם אם השאלות אינן נעימות כלל לתובעים", וכי מדובר ב"שיח פנימי ענייני אשר נעשה בתום לב"

לפסיקתה - רוב ההודעות חוסות תחת ההגנות הקבועות בחוק. לגבי הכינויים "נוכל, רמאי, שקרן וגנב", קבעה השופטת בפסק הדין שהם זוכים להגנת "אמת דיברתי" משום שהם מבוססים על ממצאים עובדתיים מפסק דין קודם.

לגבי טענות הזיוף, השופטת קבעה שאמנם "לא הוכח שהתרחש זיוף בפועל", אך הדיירת "פעלה בתום לב, מתוך אמונה באמיתות הדברים ומתוך מטרה להגן על עניין אישי ולגיטימי". גם הודעות אחרות ובהן זו שבה כונה אהרוני "חלאת המין האנושי" זכו להגנות תום הלב בשל היותן הבעת דעה לגיטימית בעניין ציבורי.

עם זאת קיבלה השופטת את הטענה שטרבלסי הכפיש את חבר הוועד הראשון גדג' כשכינה אותו בוגד וחייבה אותו בפיצוי של 15,000 שקלים. חבר הנציגות יהודה שחף חויב בפיצוי בסך 24,000 שקל על האשמות שהופרכו נגד שני חברי הוועד הראשון, גת וגדג'.

עו"ד סער גרשוני, שייצג את הדיירים הגיב לפסק הדין:

"מדובר בפסק דין חשוב שעשה צדק עם הדיירים שכל 'פשעם' היה שלא הסכימו לניסיונות היזם לשלוט בוועד הדיירים, לחמוס חניות ציבוריות ולהרוויח שלא כדין על גבם". לדבריו, פסק הדין מבהיר כי "החברות היזמיות אינן יכולות להתנהל כ'בולדוזרים' אל מול האזרח הקטן ולמנוע באמצעות תביעות השתקה ביקורת לגיטימית".