פרשת השבוע ברוח האקטואליה

בס"ד, כ"ג אלול תשפ"ד

פרשת "ניצבים וילך" | תורה ומצוות - עול או שחרור?

"אתם ניצבים היום, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל... לעברך בברית ה' אלקך ובאלתו, אשר ה' אלקך כרת עמך היום."

פרשת כריתת הברית המחודשת בין ישראל להקב"ה חלה תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בראש השנה אנו עומדים לחזור ולהמליך עלינו את מלכו של עולם, כצעד ראשון לממש את הברית, וקבלה מחודשת של עול המצוות.

מה מובנו של עול זה? האם העול הזה הוא נטל מעיק, או גורם משחרר?

הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל מסביר שאם באמת ברצוננו להבין את המושג עול, נביט בהלכות פרה אדומה. כידוע פרה אדומה היא כשרה, רק כאשר לא עלה עליה עול מעולם. הרמב"ם פוסק: "פירש טליתו (על הפרה) מפני הזבובים-כשרה. לצורך אחר -פסולה(רמב"ם)

בהלכה זו מתברר שאפילו משא כבד על גב הפרה האדומה,אם זה לצורכה ולהנאתה- אינו נחשב לעול. רק אם המשא-אפילו קל- הוא לצורך אחר, אזי הוא הוא עול.

ברור איפוא שעול מלכות שמיים פרושו רק אם אין זה לצורך האישי של האדם. כי אז, אם מקיים האדם מצוות משום שכדאי לו, שהוא נהנה מהן - הרי הוא עובד את עצמו ולא את הקב"ה, והרי "מצוות לאו להנאה ניתנו" (מסכת ר"ה כ"ח)

מסביר הרב משה גרילק זצ"ל: אדם בלי עול במובן זה הוא אגואיסט, ה"אני" שלו עומד במרכז עולמו. הוא הריבון של עצמו, הוא המציא את עצמו. צרכיו האישיים, הנאותיו ורצונותיו הם מרכז עולמו. גאוותו, קנאתו ותשוקתו הן המניעות את חייו בכל אשר יפנה. גם מצוות אם יעשה, תמיד תלווה אותו המחשבה: מה יצא לי מזה?

בעצם הוא נשאר תינוק אשר רואה תינוק אחר המשחק בצעצוע והוא חוטף אותו, כי"זה שלי". כאדם בוגר הוא מרסן עצמו כלפי חוץ, שוב בשם הכדאיות האישית, לבל תטרוף אותו החברה אם יתנהג כמו התינוק, אם יחטוף הכל בהתאם לגאוותו קנאתו ותשוקתו. בעולמו אין מקום לאהבת השני באמת, אין אפשרות להגיע לעשיית חסד בדרגות הגבוהות של המושג.

קבלת עול מלכות שמים פרושה פריצת הכלא של ה"אני" המצומצם, המאוהב בעצמו, וכל עיסוקיו בו. זו יציאה משחררת מבועת הגאווה האישית, אל ההכרה שיש בורא לעולם ושאני - נברא בחסד של מעלה.

העולם אינו שלי אני בו אורח של כבוד כשליח הבורא לביצוע משימות כלשהן. הכרה באמת אדירה זו מפתחת בלב האדם גם את ה"לא אני". יש מנהיג לבירה ועלי לשים רסן על מידותי, על גאוותי קנאתי ותאוותי. קבלת עול זה היא שחרור מכבלי השעבוד לנטיות המובילים את רוב בני אנוש אל עברי פי פחת. בעוד מערך מצוות התורה מסייע לאדם ללחום נגד האנוכיות של עצמו.

הגה"צ רבי שלמה וולבה ממשיך ומסביר: "מוכרח האדם להכיר שיש גם רע (=זולת) וגם לו זכות קיום בעולם, כי כלל גדול הטא במידותיו של אדם, אותן מידות הפועלות כלפי הבורא הן הפועלות כלפי הזולת...בשעה שאדם נפטר מן העולם...שואל לו... המלכת קונך שחרית וערבית? המלכת את חברך בנחת רוח? (מדרש)

ניכנס כולנו בשמחה אל העול הזה. העול הזה מחדש את נשמתנו, מעדן אותה,ומפייס אותנו הן ביחסינו לבורא עולם והן כלפי הרע הפרטי והרע החברתי.

על כן ביום ראש השנה נתפלל בכל ליבנו במלוא רגשותינו את תפילת קבלת עול מלכות שמיים:
"תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, ויראוך כל המעשים, וישתחוו לך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם. וידע כל פעול, כי אתה פעלתו ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו."

שבת שלום
שנה טובה ומתוקה