על שמחה ועל סוכות - הרב פינטו

בס"ד, י"ג תשרי תשפ"ה

סוכות - חג השמחה

מצוות עשה מהתורה להיות כל שבעת ימי החג בשמחה ללא הפסקה. שנאמר בספר דברים ט"ז: "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי, והגר והיתום אשר בשערך", "ושמחת בחגך והיית אך שמח".

"והיית אך (=רק) שמח! "הפלא יועץ" אומר בשם האר"י הקדוש שיש כאן הבטחה על כך שאם האדם יהיה באמת שמח בסוכות, הוא יהיה שמח כל השנה!

מהי הסיבה שהשמחה היא מצווה כל כך מרכזית בחג הסוכות?

ביום כיפור (שישה חודשים אחרי יציאת מצרים) משה ירד מהר סיני בפעם השניה עם הלוחות החדשים, ואז ישראל התבשרו שה' סלח להם על חטא העגל.

למוחרת בי"א תשרי משה הכריז על מגבית כללית עבור המשכן. עם ישראל בהתלהבותו "הציף" את משה תוך יומיים, עם כמיות גדולות זהב, כסף, ונחושת, תולעת שני ושש משזר... ביום ט"ו בתשרי החלה הקמת המשכן ואז חזרו ענני הכבוד, שמשמעו חזרת השראת השכינה על ישראל, שגרמה לפרץ אדיר של התלהבות ושמחה.

לזכר אותה שמחה אדירה שפרצה מעומק ליבם של ישראל, הקב"ה העניק לנו את חג השמחה - חג הסוכות, מידה כנגד מידה.

השמחה היא לב היהדות. התנ"ך משופע בפסוקים המדגישים את חשיבות השמחה. בספר "דברים" ערך השמחה מופיע תריסר פעמים, יותר מכל ערך אחר, השמחה בתורה אינה אף פעם ענינו של היחיד, היא תמיד נחלקת עם אחרים.

נאמר בתהילים ק': "מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה". אומר הרב יונתן זקס זצ"ל: השמחה היא סוג של הודיה, היא דרך של הכרה בחיים כמתנה מבורא עולם. השמחה היא דוד המלך המכרכר בכל עוז לפני ארון ה'. היא "חסידים ואנשי מעשה" העושים מעשי לוליינות ומלהטטים בלפידים בוערים בחצר המקדש בשמחת בית השואבה. השמחה היא חתונה יהודית. היא ריקוד לפני השכינה. אין בה שמץ גאווה, או קורטוב של שביעות רצון עצמית. לרגע נעלם ה"אני" שלנו, ואנו נעשים חלק מה"אנחנו" החוגג, קולנו מתמזג עם קולם של אחרים בשיר שהבריאה שרה לבוראה.

השכינה אמרו חז"ל, אינה שורה מתוך עצבות ודכדוך, אלא מתוך שמחה של מצוה.

הרמב"ם אומר (הלכות לולב פ"ח): "השמחה שישמח האדם בעשית המצווה ובאהבת הקל - עבודה גדולה היא...ואין גדולה וכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."

הגמרא אומרת במסכת "קידושין" ל"ט: "שכר מצוה בהאי עלמא-ליכא" תרגום: שכר מצוה בעולם הזה - אין. כלומר שכר עבור מצוות יקבל האדם בעולם הבא. כתוב בספרים הקדושים אבל כאשר המצווה נעשית בשמחה, האדם יקבל שכר גם בעולם הזה (כנ"ל לגבי הידור מצווה).

ארבעת המינים שאנו נוטלים בחג מסמלים את האחדות בישראל. אחדות היא תנאי לשמחה.

א. האתרוג יש בו טעם וריח - מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים.
ב. הלולב (פרי התמר) יש בו טעם בלבד - מסמל אדם שיש בו תורה.
ג. ההדס יש בו ריח בלבד - מסמל אדם שיש בו מעשים טובים.
ד. הערבה אין בה טעם ולא ריח - מסמלת אדם שכרגע אין בו תורה ולא מעשים טובים.

רק כאשר אנו נוטלים את ארבעת המינים השונים ומחברים אותם ביחד בשתי ידינו, אנו מקיימים את המצוה בשלמות.

זהו סודו של חג הסוכות, האחדות בין חלקי עם ישראל. האחדות והתחברות עם השונים לך מביאים את השמחה.

כתוב במסכת "סוכה" דף ב': "בסוכות תשבו שבעת ימים - אמרה התורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". צא מבית הקבע שלך, צא מ"ביתי הוא מבצרי" שלך, צא מ"כוחי ועוצם ידי" שלך, צא מרדיפת החומריות, מרדיפת ההישגים.

"ושב בדירת ארעי" - תכניס את עצמך לפרופורציות הנכונות. העולם הזה הוא כמו סוכה: זמני ולא תמיד הכי נוח ובכל זאת אנו בשמחה, כי השמחה לא תלויה במצבך החומרי, אלא בהבנת החיים. קח את החיים כמו שהם בקלילות, תזרום, תפסיק להקפיד ולרטון, הקל על עצמך ועל אחרים. תשמח ושמח אחרים.

זה סוד הנענועים, אתה אוחז את ארבעת המינים בשתי ידיך, מקרב ללב ומרחיקם, דע שהחיים בידים שלך, אמנם תקרב ללב, אך אל תקח ללב. הלב הוא לא מחסן, תבין שהכל לטובה ותהיה בשמחה, והשמחה הזאת תלווה אותך במשך כל השנה.

והיית אך שמח !

חג שמח 🌷