כך בוגדת ש"ס ברב עובדיה ובבוחריה
29.01.25 / 18:56
אמש אריה דרעי הציב לנתניהו אולטימטום בנושא חוק הגיוס: "אם לא יוסדר - נלך לבחירות". השתמטות מהגיוס של החרדים (ולא רק לומדי תורה) הפכה להיות למשימה החשובה ביותר של ש"ס, פטור לפני הכל.
כדאי להזכיר: תנועת ש"ס קיבלה בבחירות האחרונות יותר קולות חיילים מאלה שקיבלה "יש עתיד". אבל ש"ס מבוהלת מכך שמי שנחשב חרדי, יטמע חלילה עם חיילים. גם כאשר מציעים תוכנית צנועה לגיוס חלקי של חרדים שאינם לומדים, הם קוראים לה - "תוכנית זדונית שמטרתה להטמיע ולבולל את הציבור החרדי הספרדי בתוך התרבות החילונית".
מה זה אומר על אלו שנלחמים בעוז ומסכנים עצמם למען העם והארץ ובמנוחתם שרים בגרון ניחר "עם ישראל חי"?
למה ש"ס מבדלת את בין דמם של כל מי שמוגדר מטעמם חרדי (בין אם הוא תלמיד ישיבה או לא) לבין דמם של "היהודים האחרים", של מי שחס ושלום הוא רק דתי או רק מסורתי או שמו שמיים טפו טפו, לא עלינו חילוני?
אם זה לא מספיק - דובר ש"ס מצהיר אמש - "היהודים אף פעם לא נלחמו – רק התפללו וברחו".
למה ש"ס רואה באלו שנלחמים כאריות ומקדשים שם שמיים ברבים כמוקצים?
איך הגענו למצב שחבר כנסת מטעם ש"ס מעדיף שהבן שלו ישב בכלא ולא יתגייס?
איך לפתע המנהיג הרוחני החדש של ש"ס, הרב יצחק יוסף מצהיר - "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא ניסע כולנו לחו"ל"?
הרי שהרב עובדיה לא התנגד כי בנו הרב אברהם יוסף יתגייס לצבא.
הרי שאהבת העם והארץ הייתה נטועה עמוק אצל הציבור הספרדי, אצל חכמיו בגולה ואצל הרב עובדיה יוסף, שהתבטא רבות באהבתו לארץ, לעם ולחיילים, לאחדות ולפשרנות.
לאן פניה של ש"ס החדשה והמקצינה?
ש"ס הוקמה ב-1982 ע"י מנהיגה הרוחני הרב עובדיה יוסף. מאז ועד היום, היא זכתה לאהדה גם בחוגים מסורתיים שהקפדתם על שמירת מצוות הייתה מועטה יותר.
לאחר פטירתו של המנהיג הרוחני, השתלט על ש"ס שיח חרדי אנטי־ציוני שמובל דרך רבנים ספרדים קיצוניים, וקולה של ש"ס המקורית נאלם באין מענה.
במקביל המנהיגים הפוליטיים של תנועת ש"ס וראשיה אינם מתנערים מאותם קיצוניים, שמדברים כביכול בשם הציבור הספרדי ומכריזים בלי בושה בזמן מלחמה כי מטרת הגיוס היא כי - "המדינה החליטה לבולל את החרדים בתרבות החילונית".
גם כאשר המדינה מבקשת לישם תוכנית צנועה לגיוס חלקי של חרדים שאינם לומדים, הם מציגים אותה "כמשימה זדונית של המדינה שכל מטרתה "להטמיע ולבולל את הציבור החרדי הספרדי בתוך התרבות החילונית ולצמצם מספרם של שומרי התורה. כך אמירתו של הרב יצחק יוסף כי "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא ניסע כולנו לחו"ל". כך הצהרתו של ראש ישיבת פורת יוסף, הרב משה צדקה, שמבחינה אידאולוגית – גם מי שאינם עוסקים כל היום בתורה, אסור חלילה לקחתם לצבא. כאילו מדובר בצבא השמד זר ומנוכר.
אלו הם משפטים שנלקחו מבית מדרשם של נטורי קרתא, וזרים היו לרב עובדיה ולזרים לחלוטין לרוב מצביעי ש"ס.
אם לא מספיק, אמש דובר ש"ס, אשר מדינה, מציג אמש את הרוח החדשה של התנועה - "אני אגיד משהו שאולי הנציגים החרדים לא אמרו אותו עד היום. אנחנו לא שותפים כל כך ללאומיות, ומה שאתם מגדירים אותו כ 'עם ישראל מגן על עצמו'. בציבור החרדי אנו משמרים את היהדות הישנה והגלותית. היהודים אף פעם לא נלחמו. ראיתם פעם קבוצה שבאה לעשות פוגרום ולבצע לינץ' ביהודים והם נלחמו בהם חזרה ואמרו בואו נתקוף? לא! היהודים תמיד התפללו להקב"ה וברחו".
כיצד המנהיגים הרוחניים של ש"ס מפלגים ודוחקים מקהלם את המגויסים לצה"ל בזמן שהם נלחמים כאריות באויבי ישראלים ומקדשים שם שמיים ברבים?
הרי שהציבור הספרדי עצמו על גווניו רואה את עצמו כחלק מהמדינה ורוצה לתת את תרומתו בימים קשים אלה.
לא זו בלבד, רבים מהחיילים המגויסים מעידים דווקא על התחזקותם בצבא ובזמן מלחמה.
היכן נעלם הקול השפוי של ש"ס בימים אלה?
הרב עובדיה נהג לפסוק פסקי הלכה מקלים וחדשניים, התבטא רבות באהבתו לארץ ולעם, ועל רגישותו לחיילים ולמשפחות חללי צה"ל.
הרב עובדיה חייב את נציגיו לשרת את כלל הציבור, אפילו כשהדבר מנוגד לדעות ההלכתיות. הרב עובדיה היה מחולל המהפכה הספרדית, ועל סמך פסיקותיו, מחשבתו המקורית וכתפיו הרחבות לא חשש מכלום והתבדל מהחרדים האשכנזים הקיצונים למרות שספג על כך ביקורת קשה ועלבון מהם.
המדינה הייתה יקרה לליבו מאוד, וכל חייל שבא לפניו לקראת גיוסו, הוא בירך אותו בהתרגשות רבה.
לעומתו, בנו הראשון לציון, הכריז שייתן לגיטימציה לירידה מן הארץ, למרות שהדבר הוא בניגוד לדברי הרמב"ם המפורשים.
לטעון כי בחורי הישיבות הם כבני שבט לוי שפטורים מהצבא, הוא דבר מופרך בעליל. הרי שתלמידי החכמים היו הראשונים ההולכים לפני המחנה.
לראיה יהושע בן נון, כלב בן יפונה, עתניאל בן קנז שהחזיר את כל התורה שנשתכחה בימי אבלו של משה, וגיבורי דוד המלך.
נס חנוכה נעשה במלחמת המכבים על ידי מתתיהו ובניו, שכולם היו בני שבט לוי והם לא בקשו לטעון כי הם פטורים מלשרת בצבא.
ש"ס ידעה להכיל בתוכה ציבורים רחבים, מגוונים ומכובדים. היא הייתה בעלת היבטים תרבותיים ורעיוניים שונים מהמקובל בעולם הדתי והחרדי, עם רצון ליצור יהדות ישראלית חדשה שבה תלמידי חכמים, מלומדים ועמך כרוכים יחדיו.
בש"ס היו מה"שקופים" ועד כוכבי כדורגל מפורסמים ששיחקו בשבת; היו בה חילונים, מסורתיים, דתיים־לאומיים, חרד"לים עם חרדים, רבנים וראשי ישיבות. כולם היו בסירה אחת והתגייסו למען הצלחתה.
ש"ס כפרה במוסכמות, חוללה מהפכה אידיאולוגית, הקימה תוכניות ומוסדות אקדמיים ראשוניים לציבור החרדי ועוד
ההלכה הספרדית הייתה לאורך כל הדורות מקלה יותר מאשכנזית, פחות מפלגת, ומחברת במהותה. אהבת העם והארץ הייתה נטועה כה עמוק אצל הציבור הספרדי וחכמיו והעליה לארץ ישראל הייתה משאת נפשם.
הרבנים תמיד מצאו דרך ללכד את הציבור ולמצוא את החיבור ולא את המפריד.
אצל הרבנים הספרדים לא נמצאו מי שיצאו נגד הציונות ומטרותיה.
המודל החדש של בן תורה ספרדי שמתכחש לחובותיו במדינה, מנוגד לעולם התורני שהספרדי עוד בתקופת הגולה שם גם גדולי התורה היו אמונים על תורה והמלאכה, תורה עם דרך ארץ ועם אהבת הארץ, כפי שראה אותה בחזונו הרב עובדיה.
האם תנועת ש"ס של ימינו עומדת במטרתה העיקרית "להחזיר עטרה ליושנה"?
להפך, בש"ס מתרחשת מהפכה אחרת - חיקוי והשלטת אידיאולוגיה הזהה לזו האשכנזית והזרה לרוח הספרדי.
ש"ס של היום משנה את המורשת של הרב עובדיה ולטובת המורשת של החרדים האשכנזים הקיצונים בניגוד גמור לאופי ולשאיפות של בוחריה ומקמיה