הופכת כל קושי לאור: כך הפכה לימור פרח ברדה את הנתינה לדרך חיים

בזמן שרבים מתנדבים כשמתאפשר להם, עבור לימור פרח ברדה הנתינה היא דרך חיים. כבר שנים שהיא מקדישה את זמנה הפנוי לעשייה חברתית רחבת היקף, מתוך אמונה שכל אדם יכול לשנות את המציאות של מישהו אחר – גם במעשה קטן.

לימור, בת 50, תושבת בת ים, נשואה ואם לשלושה – עומר, שובל וכפיר דניאל – עובדת מזה 22 שנה בבנק הפועלים, בחטיבה לשירותים בנקאיים. לצד עבודתה המקצועית היא פועלת בהתנדבות עבור משפחות במצוקה, חיילים, אנשי מילואים, קשישים עריריים, שורדי שואה וילדים חולים.

לדבריה, אילו לא הייתה עובדת במערכת הבנקאית, הייתה בוחרת לעסוק במקצועות טיפוליים כמו עבודה סוציאלית, לצד אהבתה לעיצוב פנים, אסתטיקה, עיצוב שולחנות חג, אפייה ובישול. "אני שואפת להיות בשלנית כמו סבתא של פעם", היא מספרת, ומוסיפה כי היא נהנית להמציא מתכונים וליצור מנות חדשות במטבח.

מאחורי העשייה הענפה שלה עומד גם סיפור אישי של התמודדות עם אתגרים. במקום לאפשר לקשיים להכתיב את דרכה, היא בחרה להפוך אותם למנוע של עשייה.

"אני לא מאפשרת לנסיבות להגדיר אותי", היא אומרת. "אני בוחרת בכל יום מחדש להיות אור עבור הסביבה שלי."

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הרחיבה לימור משמעותית את פעילותה. היא הובילה איסוף תרומות, ארגון וחלוקת ציוד ומזון למפונים ולחיילי מילואים, בישלה ואפתה עבור משפחות שנקלעו למצוקה, אימצה פלוגת מילואים שלמה ודאגה ללוחמים ולבני משפחותיהם באמצעות ערבי התרעננות, סלי מזון, חבילות לילדי המשפחות ופרויקט "מאפה טוב", שבמסגרתו נאפים מדי שבוע מאפים למשפחות מעוטות יכולת.

גם בתקופת מבצע "צוק איתן" בלטה רוח ההתנדבות שלה. היא נהגה לשלוח לחיילים חבילות אישיות שכללו מכתבים וציורים של ילדיה, ואף צירפה את מספר הטלפון שלה. לא פעם, מספרת לימור, קיבלה שיחות טלפון מרגשות מחיילים שביקשו להודות לה על המחווה.

אחד הרגעים שנחרטו בזיכרונה התרחש במהלך ביקור בבית חם לנערות במצוקה, אליו הגיעה עם מגשי סופגניות לחנוכה. עובדת סוציאלית סיפרה לה כי זו ככל הנראה הסופגנייה הראשונה והאחרונה שהנערות יאכלו באותו חג – משפט שמלווה אותה עד היום ומחזק את תחושת השליחות שלה.

לאורך כל השנה היא יוזמת ומובילה פרויקטים רבים ובהם חלוקת סלי מזון, סיוע לחיילים בודדים, חלוקת ציוד לימודי לילדים, רכישת ציוד חורף למשפחות נזקקות, חלוקת מתנות לילדים חולים וגיוס תרומות ומשאבים לאוכלוסיות הזקוקות לעזרה.

במקביל היא מתווכת בין תורמים לנזקקים בתחומי ביגוד, ריהוט וכלי בית, מגייסת בעלי עסקים לתרומות קבועות, מובילה את פרויקט "גשם של מעילים" לחלוקת מעילים ושמיכות בחורף, ומפעילה מיזם לאיסוף בקבוקים ופחיות למחזור, כאשר כל ההכנסות מיועדות לרכישת מזון בסיסי למשפחות נזקקות.

לצד כל אלה היא מפעילה את גמ"ח "דרכי נועם", מתנדבת בעמותות שונות, מנהלת קבוצות קהילה ומצליחה לרתום בני משפחה, חברים, שכנים ועמיתים לעבודה לעשייה משותפת למען הזולת.

את ההשראה שלה היא שואבת מדמותה של לאה אמנו, שלדבריה מסמלת אמונה, הכרת תודה, ענווה ורחמים.

"המשפט שמלווה אותי לאורך הדרך הוא 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'", היא אומרת. "הוא מזכיר לי שכל קושי יכול להפוך להזדמנות, ושגם בתוך החושך אפשר לבחור להאיר."

סיפורה של לימור פרח ברדה ממחיש כיצד התמדה, לב רחב ואמונה באדם יכולים להשפיע על חייהם של רבים – ולהוכיח שגם אדם אחד יכול לחולל שינוי משמעותי בקהילה שסביבו.