בת ים תחת זכוכית מגדלת: פערים בין חזון ראש העיר למציאות ולנתונים

בכתבה שפורסמה באתר "נדל"ן סנטר" לאחרונה הציג ראש עיריית בת ים צביקה ברוט חזון מחמיא לעיר – החל מהתחדשות עירונית ועד להגירה חיובית ותחושת ביטחון אישית. עם זאת, עיון מעמיק בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצייר תמונה שונה ומורכבת בהרבה.

בעוד ברוט מתאר את בת ים כעיר מבוקשת לצעירים, נתוני ההגירה מהעיר מצביעים אחרת. כבר בשנת 2018, לפי נתוני הלמ"ס, נרשמה בעיר הגירה שלילית מובהקת של למעלה מ-2,000 תושבים. מגמות אלו לא הצביעו על שינוי חיובי משמעותי גם בשנים שלאחר מכן, ונראה כי היציבות הדמוגרפית של העיר עדיין מאתגרת.

גם בכל הקשור להתחדשות עירונית, ברוט מתאר חזון כולל וארוך טווח במסגרת "בת ים 2050", במסגרתו סומנו כל הבניינים בעיר לייעוד עתידי – בין אם להתחדשות בניינית ובין אם למתחמית. אולם יש להבחין בין שני מסלולים אלה: בעוד שהתחדשות בניינית (תמ"א 38) נחשבת מהירה יותר לביצוע, התחדשות מתחמית עשויה להימשך עשור ואף יותר. המשמעות: דיירים – לרוב קשישים או אוכלוסיות מוחלשות – מוצאים עצמם חיים שנים ארוכות במתחמים מיושנים, ללא ממ"ד, מרפסת או מענה תשתיתי ראוי. ברוט עצמו אף הביע בעבר התנגדות לתמ"א 38, מהלך שלא פעם קיבל ביקורת מקצועית מצד יזמים ודיירים כאחד.

בתחום הביטחון האישי, ראש העיר טען בראיון כי "הפשיעה בבת ים מהנמוכות ביותר בגוש דן", וכי העיר בטוחה יותר מתל אביב, חולון וראשון לציון. אך בפועל, רק כ-75% מתושבי בת ים מדווחים שהם חשים בטוחים ללכת לבד בלילה בשכונתם – נתון נמוך משמעותית מהממוצע הארצי לערים בסדר גודל דומה. ברקע לדברים, עומדות טענות תושבים על ירידה בכמות סיירות הפיקוח העירוניות, תחנת משטרה לא מאוישת בטיילת, ומעורבות עירונית דלה בהתמודדות עם אירועי עבריינות ופשיעה.

הנתונים הללו אינם שוללים את האפשרות לקידום והצלחות נקודתיות בעיר, אך הם מדגישים את הפער בין הדימוי שמבקשת העירייה להקרין – לבין המציאות בשטח, על פי מקורות רשמיים. כדי שבת ים אכן תהפוך למודל עירוני מצליח, נדרשת עבודת עומק מבוססת נתונים ושקיפות מלאה אל מול הציבור.